"מסעי לחיים חדשים" (פרק 2- היום השלישי 4.6.24)
שלום שוב לכולכן!
רחלי כאן,
הבוקר היה יומי השלישי בתוכנית ההרזיה. חלומותיי הלילה על מאפה קינמון, התפוגגו במהירות על ידי השעון המעורר שנראה שחשב שהשעה שש בבוקר הוא זמן סביר להתעורר. הבוקר אני מתייצבת לביקורת השקילה הראשונה במרפאה.
בקושי יכולתי להכיל את התרגשותי, סוף סוף מגיע הרגע לו חיכיתי, הלב שלי דופק בציפייה כשאני דורכת על החיה הדיגיטלית הזו, והיא מבזיקה מספרים שנראים כמו מכונת מזל. אני עוצרת את נשימתי בתקווה שכאילו זה יעשה את ההבדל, הספרות נעצרות ועיניי מתרחבות בהפתעה מהפחתת המשקל הגבוהה, 2.400 ק"ג, הלב עושה סלסה קטנה של התרגשות והמנטור שלי בחיוך חם מהנהן בסיפוק. תהיתי אם הוא יכול לחוש בהתלהבות שלי או שאני פשוט נראית כמו מישהי שבאמת צריכה סלט ירקות כל חייה.
הגיע הרגע – התפריט התזונתי להיום. בתיק המעקב קיבלתי רשימה עם מזונות שיכולתי לאכול ורשימה ארוכה יותר של מאכלים שלא יכולתי. זה היה כמו קוד סודי, עם ירקות כחברים הכי טובים החדשים שלי ופיצה כזיכרון רחוק. השתוקקתי לתקופה שבה גלידה לא הייתה האויב, אלא בת לוויה יקרה בליל שישי בודד.
בקומי לצאת, הרגשתי ערבוביה של רגשות – הקלה עצומה על כך שחלפתי על המכשול הראשון והתקווה הגדולה במסע שלפני. הנה סיימתי את השקילה הראשונה בחיי ויהיו עוד הרבה שקילות וקילוגרמים להשיל, וסיפורים לספר. ביציאתי לא יכולתי שלא לחוש תחושת מוטיבציה ונחישות מחודשת.
בי בינתיים יקירות…