שלום לכולן!

שמי רחלי, ביקשתי וקיבלתי את אישורה של המרפאה לשלוח את חוויותיי ממסע הרזייתי במרפאה ולפרסמן באתרן בפייסבוק. בהזדמנות זו אני מודה לה על הסכמתה.

הייתי די בטוחה שהסקאלה במאזניים בביתי, תעתעה בי, אבל המספרים אישרו את החשדות שלי 97.7 ק"ג , למרות שהייתי מודעת לחלוטין שהדרך לא תהיה קלה וחלקה ובכל זאת, בחרתי להתמודד עם זה במעט הומור ובקורטוב קל של חיוך.

היום סוף סוף הגעתי למרפאה, ובואו נגיד שהכיסאות בחדר ההמתנה צרים יותר מהמקובל, אני חושבת שהם מנסים להגיד לי משהו! ההיסטוריה שלי גדושה בכל הדיאטות המסורתיות, אבל הגיע הזמן לעזרה מקצועית.

כשישבתי בחדר ההמתנה , מצאתי את עצמי מדפדפת בעלוני המרפאה הם היו מלאים באותן תמונות "לפני ואחרי" של נשים שהפכו באורח פלא מנשים עבות לדוגמניות מסלול, כמעט יכולתי לשמוע את הקילוגרמים נמסים. למרות העלונים המבריקים והרגשות המעורבים שהם עוררו, נאלצתי להזכיר לעצמי ששינוי אמתי דורש זמן ומאמץ. ידעתי שלא משנה מה מצפה לי אני מוכנה לצאת למסע ההרזיה הזה, צעד אחד בכל פעם. אני מקווה שתמונות ה"לפני ואחרי" שלי יספרו סיפור ששווה לשתף.

כשנקראתי להיכנס, פקידת הקבלה קיבלה את פני בחיוך שנראה כמו אומר: "ברוכה הבאה למרפאת המידות הקטנות " הרושם הראשוני שלי היה שילוב של חוסר אמון, שעשוע וקצת מוטיבציה, אבל מאוחר יותר התבדיתי זה מקום שבו סופרים את הקלוריות בדייקנות ובכל יום, דנים על התכנון של היום שאחריו וקובעים יעדים חסרי מציאות. כשמסרתי את ההיסטוריה הרפואית שלי, לא יכולתי שלא להרגיש כאילו אני מגישה את סיפור חיי למשטרת המזון. "כן, יש לי רומן אהבה עם פיצה, והחברים הכי טובים שלי הם העוגות" מלמלתי לעצמי, בתקווה שלא ישפטו אותי בחומרה רבה מדי.

לא אלאה אתכן על הבדיקות שעברתי במהלך השעות הראשונות של אותו בוקר אולם לאחר סיומן יצאתי עם תחושה של נחישות, הערכה חדשה לירקות והידיעה שהמסע לירידה במשקל, הוא רכבת הרים של נחישות וצחוק כאחד.

המשך יבוא…