"מסעי לחיים חדשים (פרק 10 יום חמישי 11.7.24)
שלום לכולכן,
רחלי כאן…
המפגש העשירי שלי עם מרפאת ההרזיה – מקום בו חלומות על דמות דקיקה מתערבבים בניחוח של חומרי חיטוי אני מוצאת את עצמי כמהה לפרספקטיבה ייחודית אחרת, לצאת מהאודות המקובלות של הצוות הרפואי הראוי לכל שבח, ולדמויות הססגוניות הפוקדות את רחבת ההמתנה של המרפאה, לכן, ארצה היום להשתחרר מהתסריט הצפוי, ולהתמקד דווקא במרדף הבלתי פוסק אחר הגוף המושלם, מסע שהביא אותי למקדש החיטוב הזה.
קחו למשל, את חדר ההמתנה, חלל שבו חלומות על סקיני ג'ינס וקוו מותניים דקיק מתעוררים לחיים. זהו כור היתוך של סבל אנושי וחוסן, שבו מתאספות נשים מכל תחומי החיים כדי לבכות על חטאי הפינוק ולחפש גאולה באמצעות הליכונים ספוגי זיעה.
אי אפשר שלא להתבונן בדמויות המאכלסות את הזירה הכובשת הזו, אבל גם אל לנו לשכוח, את האחווה המתהווה בתוך האומללות הקולקטיבית אם אפשר לקרוא לה כך. כאשר מטופלות חולקות סיפורים על דיאטות כושלות ומקוננות על היעדר כוח הרצון, נוצרת קרבה בלתי מפורשת. במאורת הדיאטה הזו, אנו מוצאות נחמה בידיעה שאיננו לבד במאבקים שלנו, שהתשוקה הבלתי נדלית שלנו, לפיצה וגלידה, משותפות לאחרות. אומללות אכן אוהבת חברה.
עתה, כשאני מסיימת את הסקירה העשירית של מסע ההרזיה שלי, ומשקלי 88.500 ק"ג בהפחתה כוללת של 9.200 ק"ג אני מפצירה בכן, לרדת מהנתיב ולהציץ לתוך המוזרויות שהופכות כל מרפאת ההרזיה לחוויה שאין כמותה.
מעבר לקירות הסטריליים ולניחוח המתנשא ללא הרף של רצפות טריות, מסתתר שטיח של דמויות וסיפורים שמחכים להיחשף. זכרו, החיים קצרים מכדי להיצמד למקובל; לאמץ את המוזרות, ולמצוא הומור בלחשוש של ספירת קלוריות ומי יודע, אולי, רק אולי, בתוך קירות מרפאת ההרזיה, תגלו את הכוח והנחישות להפוך את עצמכן לגרסה בריאה ומאושרת יותר, או לכל הפחות, יהיה לכן סיפור טוב לספר בארוחת הערב הבאה שלכן.
היו שלום עד הביקורת הבאה ,
שלכן בכיבוש קלורי – רחלי…