הכתוב מתייחס לזכר ונקבה כאחד ומובא בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד
המשקל תקין השומן העודף חריג
סוגיה בתחום השמנת-יתר זומנה לפתחנו בשאלת יסוד של “עודף שומן חריג”, ולאו דווקא על רקע של “עודף משקל”. המטופלת בת 62, נתוני משקלה, גובהה ומבנה גופה תאמו למשקל רצוי על פי לוחות אוניברסליים ללא צורך בהפחתת משקל.
הכול יכול היה להיות מושלם אלמלא כמות השומן העודפת, שחרגה אל מעבר ל- 40% והוגדרה כדרגת השמנה חולנית. תוצאות השומן העודף נשקפו בפרופיל שומני הדם במעבדה, וחרגו באופן קיצון מהרמה התקינה הנדרשת כאשר בהמשכם, גרמו לתסמונת יתר לחץ- דם ואפיזודות חוזרות של תחושת מחנק בשנת הלילה.
אסטרטגית, הוחלט לטפל בהפחתת השומן העודף, באמצעות פעילות גופנית קלה ועצימה יום יומית. מחד, נקבעה כלכלה הנדרשת על פי חילוף החומרים האמתי של גופה ומצד שני, נקבע המעמס וזמן הפעילות באמצעות סופר קלוריות (פדומטר) ומד דופק .
בתכנון הטיפול נלקחו 2 תפיסות שהוכחו זה מכבר :
הראשונה – פעילות אירובית מחייבת למעלה מ- 30 דקות כדי שהשומן יחל להישרף .
השנייה – בעת פעילות גופנית שרפת השומן תתרחש דווקא בפעילות בעצימות נמוכה.
כלומר, הליכה טובה יותר מאשר ריצה, ורכיבה על אופניים בדווש אטי טובה יותר מאשר רכיבה מהירה, וכן הלאה. הרעיון הוא שכאשר אנו מגבירים את עוצמת הפעילות הגופנית, מתרחש מעבר מניצול של שומנים לחמצון של פחמימות.
התרשים למטה מציג כיצד השימוש של שומן פחמימות קשור לעוצמת פעילות גופנית מוגברת .
בצד שמאל, העמודה בצהוב, ניתן לראות שבעוצמות נמוכות (הליכה, רכיבת אופניים אטית), כ 80% מהאנרגיה שלך מגיעה משומן, ואילו רק 20% מגיע מפחמימות, ככל שעוצמת האימון עולה, ההוצאה היחסית של השומן יורדת, בעוד ההוצאה מפחמימות עולה. (עמודה תכלת) ההוצאה – 50% משומן, 50% מפחמימות.
ברור מכך שככל שעוצמת האימון עולה יותר, הוצאת השומן פוחתת, כך שכאשר מתאמנים במרץ, בין 80 ל -90% האנרגיה מגיעה מפחמימות ורק כ -15% מהשומן.
יקי שגב
